נולדתי בשנת 1922 לזיסל ולקרפל בורנשטיין בעיר יבוז`נו שבפולין. לאבי הייתה חנות מכולת. הבית היה בעל צביון דתי. המשפחה מנתה שבעה ילדים: חיים, מינדל, יוכבד, יוסף-זלמן, בריינדלה, בנימין ואני. למדתי שבע כיתות בבית ספר פולני ואחר הצהריים למדתי ב"בית יעקב".
ב-28 באוגוסט 1939 יצאנו מהעיר יבוז`נו לגרמניה. הרכבת מקרקוב הייתה עמוסה בחיילים. נשארתי אצל אחי חיים שגר בקרקוב כשפרצה המלחמה ב-1 בספטמבר 1939, ולא יכולתי לשוב לביתי. קרקוב הייתה בשליטת גנרל גוברנמן ויבוז`נו בידי הגרמנים. סייעתי לאחי בקונדיטוריה להעביר את דברי המאפה החמים בעגלת תינוק לקונדיטוריה של הגויים. בניסיון השלישי הגעתי לביתי ונחשבתי ללא חוקית בבית. לא היו לי תעודות. אחד מכל בית יהודי היה חייב לצאת לעבודה בגרמניה - אני הייתי נציגת המשפחה.
בשנת 1942 הגעתי לשנברג שבשלזיה למחנה עבודה ועבדתי בבית חרושת לפשתן. בבית חרושת זה עבדנו שמונה שעות ביום ותפוקתנו הייתה 4,000 קילוגרם פשתן יבש. עבדתי במשך שנתיים, בהפעלת שתי מכונות עם חייל שבוי מצרפת. בסוף 1943 עברתי למחנה גרייבן הסמוך לגרוס רוזן לאותו בית חרושת לפשתן אך עבדתי במכונה אחרת במשך כשנה. לאחר שנפצעתי בידי, התמניתי לעוזרת מכונאי התחזוקה וסחבתי את הכלים. על פי רעש המכונה ידעתי שהמכונה תתקלקל. הודעתי למנהל עבודה, אך הוא היה טרוד בתפוקת המכונות. כשהמכונה התקלקלה צעק, הכה את העובדים, נזף בכולם אך לא בי. כשהורה לי לעלות למשרדו חששו הכול לחיי כי אמרתי לו שהוא אשם בחבלה - המנהל רק ביקש מים לרחצה.
נשלחתי למחנה הריכוז ברגן בלזן והייתי בו שישה חודשים. עבדתי ביער באיסוף גזרי עצים, בפרימת חוטים וסידורם, לבסוף עבדתי במחראות. היינו מרוקנים את בתי השימוש מעמיסים את התכולה על עגלה כשאנו רתומות אליה ומרוקנים אותה בשדות. 6 - 8 בחורות היו נרתמות למבצע. גרתי בבלוק מספר 217 יחד עם הצוענים. לקיתי בטיפוס.
ב-15 באפריל 1945 שוחררנו בידי הבריטים. הלכתי עם חברתי לעבוד במכבסה של הבריטים. כשנשמתי את אדי הכביסה התעלפתי. שקלתי 23 ק"ג. ביקשתי מהבריטי שיקטפו למעני אוכמניות שיעצרו את השלשול, ואכן הדבר סייע לי להחלים. לחדר בו גרנו ארבע בנות הגיעו ארבעה בחורים מבוכנוולד, נסענו עמם למחנה שלהם. נסענו למחנה העקורים בווינמר שבגרמניה והתגוררנו יחד עם הבחורים וביניהם בעלי לעתיד - שמחה. המשכנו בנסיעתנו והגענו לארפורט.
בשנת 1946 נישאתי לשמחה. נסעתי לחפש את אחי חיים ומצאתיו בבוואריה.
בשנת 1948 עלינו בעלייה ב` מהמחנה גרנד ארנס בצרפת ארצה באנייה "אנשי סירניה". גויסנו לצבא ושֶרתּי זמן קצר. עברנו להתגורר במגדיאל בבית של גב` גטקר, בעוד בעלי משרת בצבא. עבדתי באיסוף תפוחי אדמה ובפרדס.
נולדו לנו שתי בנות: הנה זיסל זיוה - עוזרת לגננת ומטפלת בילדה, ובת שבע - מורה.
זכינו ליהנות מ-12 נכדים: ברכה, יעקב, שמואל, רחל, אהרון-דוד, שפרה, יוסף-יהודה, פנינה, ישראל, שרה, נעמי ודבורה. זכיתי ל-14 נינים: דבורה, חני, אפרים, שמוליק, שרה, שימי, שירה, אורי, חיים-בנימין, שרגא, אברהם-ישעיהו, חיים, נחמה, אליהו, שני ושמחה.
חיה נפטרה ב-כ"ד באדר א` תשס"ח, יהי זכרה ברוך.