אדם נורה
נולדתי בשנת 1936 לביצי ואלפונסו מגנג`י בעיר טריפולי שבלוב. בבית התגוררו: אמי ואבי ואחד עשר ילדיהם. הווי הבית היה מסורתי והקפידו על כל הלכות הדת. למדתי בבית ספר יהודי. אבי עבד כנוטריון. אמי הייתה עקרת בית ועזרה בנושאי הרפואה.
בקיץ 1942 הצליחו צבאות גרמניה ואיטליה תחת פיקודו של הפילדמרשל הגרמני רומל לכבוש את כל רצועת החוף של לוב.
בתקופה זו ריכזו הגרמנים את היהודים במחנה ג`אדו שהוקם בטריפולי. החיים בתקופה זו היו רוויים בפחד וחרדה. לא היה מסתור להתחבא בו מפני הגרמנים. המזון אזל ואף בגדים לא היו. אני ברחתי אל הכפרים הערביים, לאי ג`רבה ולחרובה שם הגנו עלינו השיח`ים. בזמן ההפצצות היו התושבים מסתתרים מתחת הבתים. שהיתי פרק זמן קצר במחנה העבודה עד בריחתי. רוב תושבי האזור היו כלואים במחנה ג`אדו, מעטים נמלטו לערים שונות בתוניס. על פי פקודת רומל שוחררו היהודים שהיו כלואים במחנה לחופשי. רומל קיבל הוראה שאין צורך להוביל את יהודי תוניס לגרמניה.
אבי השיג אשרות יציאה ועזר ליהודים רבים לצאת מלוב.
החרדה הגדולה הייתה מפני מוות מגזים רעילים. המטוסים הגרמנים היו טסים מעל למחנה בג`אדו ומרססים מן האוויר את המחנה בגזים. רבים נפטרו כתוצאה מכך. יהודים רבים נמלטו אל הבתים והמקלטים. הם הניחו על פניהם סמרטוטים לחים כנגד מתקפת הגזים. יהודים רבים נהרגו כתוצאה ממכות שספגו מידי הגרמנים.
ב-23 בינואר 1943 שיחרר הגנרל הבריטי מונטגומרי את טריפולי. באזור השתרר כאוס, פורענות נוראה שהתבטאה במעשי אונס וביזה מצד הבריטים. תמורת עבודות יד כסוודרים, אותם סרגנו ומכרנו לבריטים, זכיתי למזון עבור משפחתי. מעט כסף היה לנו, אך מזון לא היה כלל. תמורת כספינו קיבלנו מן הבריטים והסקוטים לחם, תה, קפה וגבינה צהובה. מוצרים אלו הצילו את האוכלוסייה מרעב.
במלחמה איבדתי את אחי רחמים במחנה ג`אדו בטריפולי.
בינואר 1949 הגעתי ארצה עם אבי שהיה פעיל ציוני. ברוך דובדבני וגואטה ארגנו את העלייה באמצעות משרד העלייה והתיירות וכן באמצעות סוכנות הג`וינט שהכשירה אותנו לעלייה. עלינו על סיפון האנייה "קאסרטה" בנמל נאפולי שבאיטליה. אבי ייבא בגדים ארצה.
בארץ למדתי לירות ברובה בנווה אבן. אחי גבריאל נהרג בידי הערבים בשנת 1949 בכביש ירושלים. גבריאל היה אחד מל"ה החיילים שהיו בדרכם לעזור לנצורי גוש עציון ונטבחו בדרכם בידי ערבים.
נישאתי לעזרא אדם. אני מתנדבת כעשר שנים בביטוח הלאומי וזכיתי מטעמם למדליה. כמו כן עבדתי בפנסיון של בעלי. אני מרבה לתפור ולטפל בילדים.
היום אני מרחיבה את השכלתי בהרצאות המגוונות שמובאות בפני הגמלאים בבית האומנויות וכן מתנדבת במועדון ויצ"ו.
נולדו לנו שלושה ילדים: פלורה - פקידה, יוסי - עוסק בריפוי אלטרנטיבי ומיכל - פקידה במשרד של קבלן.
לבעלי ולי שלושה נכדים: משה, ארז ורועי.
בקיץ 1942 הצליחו צבאות גרמניה ואיטליה תחת פיקודו של הפילדמרשל הגרמני רומל לכבוש את כל רצועת החוף של לוב.
בתקופה זו ריכזו הגרמנים את היהודים במחנה ג`אדו שהוקם בטריפולי. החיים בתקופה זו היו רוויים בפחד וחרדה. לא היה מסתור להתחבא בו מפני הגרמנים. המזון אזל ואף בגדים לא היו. אני ברחתי אל הכפרים הערביים, לאי ג`רבה ולחרובה שם הגנו עלינו השיח`ים. בזמן ההפצצות היו התושבים מסתתרים מתחת הבתים. שהיתי פרק זמן קצר במחנה העבודה עד בריחתי. רוב תושבי האזור היו כלואים במחנה ג`אדו, מעטים נמלטו לערים שונות בתוניס. על פי פקודת רומל שוחררו היהודים שהיו כלואים במחנה לחופשי. רומל קיבל הוראה שאין צורך להוביל את יהודי תוניס לגרמניה.
אבי השיג אשרות יציאה ועזר ליהודים רבים לצאת מלוב.
החרדה הגדולה הייתה מפני מוות מגזים רעילים. המטוסים הגרמנים היו טסים מעל למחנה בג`אדו ומרססים מן האוויר את המחנה בגזים. רבים נפטרו כתוצאה מכך. יהודים רבים נמלטו אל הבתים והמקלטים. הם הניחו על פניהם סמרטוטים לחים כנגד מתקפת הגזים. יהודים רבים נהרגו כתוצאה ממכות שספגו מידי הגרמנים.
ב-23 בינואר 1943 שיחרר הגנרל הבריטי מונטגומרי את טריפולי. באזור השתרר כאוס, פורענות נוראה שהתבטאה במעשי אונס וביזה מצד הבריטים. תמורת עבודות יד כסוודרים, אותם סרגנו ומכרנו לבריטים, זכיתי למזון עבור משפחתי. מעט כסף היה לנו, אך מזון לא היה כלל. תמורת כספינו קיבלנו מן הבריטים והסקוטים לחם, תה, קפה וגבינה צהובה. מוצרים אלו הצילו את האוכלוסייה מרעב.
במלחמה איבדתי את אחי רחמים במחנה ג`אדו בטריפולי.
בינואר 1949 הגעתי ארצה עם אבי שהיה פעיל ציוני. ברוך דובדבני וגואטה ארגנו את העלייה באמצעות משרד העלייה והתיירות וכן באמצעות סוכנות הג`וינט שהכשירה אותנו לעלייה. עלינו על סיפון האנייה "קאסרטה" בנמל נאפולי שבאיטליה. אבי ייבא בגדים ארצה.
בארץ למדתי לירות ברובה בנווה אבן. אחי גבריאל נהרג בידי הערבים בשנת 1949 בכביש ירושלים. גבריאל היה אחד מל"ה החיילים שהיו בדרכם לעזור לנצורי גוש עציון ונטבחו בדרכם בידי ערבים.
נישאתי לעזרא אדם. אני מתנדבת כעשר שנים בביטוח הלאומי וזכיתי מטעמם למדליה. כמו כן עבדתי בפנסיון של בעלי. אני מרבה לתפור ולטפל בילדים.
היום אני מרחיבה את השכלתי בהרצאות המגוונות שמובאות בפני הגמלאים בבית האומנויות וכן מתנדבת במועדון ויצ"ו.
נולדו לנו שלושה ילדים: פלורה - פקידה, יוסי - עוסק בריפוי אלטרנטיבי ומיכל - פקידה במשרד של קבלן.
לבעלי ולי שלושה נכדים: משה, ארז ורועי.