אורן מיכאל (מקסמיליאן)נולדתי בשנת 1928 לינקה וליהודה ארנשטיין בעיר טופולצ`ני שבצ`כוסלובקיה. לאבי הייתה חנות למוצרי טכסטיל. הבית היה בעל צביון דתי מאד. המשפחה מנתה ארבעה ילדים: רחל, פרדי, יהודית ואני. למדתי חמש כיתות.
בשנת 1942 החלו לשלוח יהודים למחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו.
בסוף 1942 הוקמו מחנות עבודה בסלובקיה סרד ונובקי, ולשם הועברו יהודי סלובקיה.
נשלחתי למחנה נובקי יחד עם הוריי ואחותי. עבדתי במחנה בתיקון מכוניות ומכונות תפירה. אמי עבדה במתפרה ותפרה מדים לצבא הגרמני. אחותי יהודית שהייתה ילדה הסתובבה במחנה ללא עבודה. קרוב לשלוש שנים היינו במחנה. אמי הייתה אישה פעלתנית, נמרצת, דעתנית ומנהיגה. מדי פעם נערכו סלקציות והגרמנים היו מעמיסים על מכוניות משא אנשים שהיו מיותרים במחנה. באחד הימים הבחינה אימא שהעמיסו על המשאיות את בני משפחתה. היא צעקה לעברנו לקפוץ מהמשאית. קפצנו, וכך ניצלנו מהשמדה.
אחי נשלח יחד עם הנוער הציוני לבנות את מחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו ושם נספה. רחל אחותי לקתה במחלה שבגינה היו חייבים לנתחה בברטיסלבה. רחל נלקחה לבית חולים, לאחר הניתוח היא נפטרה.
ב-28-29 באוגוסט 1944 החל המרד הסלובקי שפרץ בבנסקה ביסטריצה ובו השתתפו הגויים שעבדו בבתי החרושת בסביבה. הם התמרמרו על המשטר הסלובקי, נטלו מקלות בידיהם, פתחו את מחנות העבודה ובכללם נובקי, ושיחררו את כל האסירים. חלק מן האסירים נהרגו מירי הגרמנים, שפר מזלנו וכל משפחתי ניצלה. ברחנו לעבר העיר בנסקה ביסטריצה מאחר שהאמנו שנוכל לחיות בעיר. כעבור כמה שבועות הגיעו הגרמנים לעיר וחיסלו את המרד. משפחתי ויהודים רבים פנו להרי הטטרים הנמוכים סביב בנסקה ביסטריצה, ליד הכפר דונובלי. גרנו בבקתת עץ של יערנים. פעם ביומיים ירדתי לכפר לקנות מזון. הייתי מקבל לחם עבור כל החבורה. רק בלילה היה אפשרי להבעיר אש, חששנו כי העשן ביום יסגירו אותנו. היינו חייבים כל העת לשבת בשקט וחששנו מאד מפני הגרמנים. מידי פעם שמענו יריות ביער. היו מקרים בהם יהודים הלכו לקראת הארמיה הסובייטית וקפאו בדרך. לא פעם חיסלה הארמיה הסובייטית יהודים. חורף שלם הסתתרנו ביער.
במאי 1945 שוחררנו בידי הצבא האדום ושבנו לטופולצ`ני. בעיר טופולצ`ני נערך פוגרום.
הצטרפתי להכשרה בברטיסלבה ובשנת 1947 עליתי ארצה לקיבוץ עין המפרץ, שם הייתי דייג.
שירתי בפלמ"ח בחטיבת הנגב בגדוד 7 ולחמתי באילת ואל עריש, יחד עם ברן ויגאל אלון.
הצטרפתי לקיבוץ מענית ושם שמרתי על השדות.
עברתי לקיבוץ להבות חביבה שם עבדתי בפלחה.
בשדה ורבורג הייתי נהג המשק, ובחבל לכיש, במושב שדה משה, גידלתי: אפרסקים, עגלים, עופות ותרנגולי הודו במשך עשרים שנה.
היום אני בעל חנות לכלי עבודה חשמליים בתל אביב.
נולדו לנו שתי בנות: דורית ואורנה.
זכינו ליהנות מחמישה נכדים: ניר, טל, מעיין, שחף ושובל.