אורנשטיין ברכה ז"ל
ברכה נולדה בשנת 1917 לרחל ושמעון קגן בעיר סמרגון שבליטא. הבית היה בעל צביון דתי. המשפחה מנתה שישה ילדים: ישראל, גניה, בתיה, שרה-שורקה, דבורה וברכה. לפני פרוץ המלחמה נישאה ברכה לבעלה הראשון והייתה אם לשני ילדים.וילנה נכבשה ב-24 ביוני 1941. חיו בה כ-57,000 יהודים. ימים ספורים לאחר הכיבוש הוציאו השלטון הצבאי הגרמני והשלטון הליטאי צווים שחייבו את הליטאים בנשיאת טלאי צהוב והוגבלה חופש תנועתם.
בראשית יולי הוקם היודנראט ומיד הוצאו 5,000 גברים יהודים ליער פונאר - גיא ההריגה, בו נרצחו כולם.
אקציה נוספת נערכה בראשית ספטמבר ובמהלכה נלקחו לאתר ההרג בפונאר כ-8,000 יהודים שנרצחו במקום.
היהודים הוכנסו לשני גטאות: גטו למועסקים בעלי רשיונות עבודה וגטו למשפחות.
באוקטובר-דצמבר 1941 נערכו אקציות נוספות וחוסל הגטו השני והגטו הראשון צומצם.
עד סוף 1941 רצחו הגרמנים כ-35,000 יהודים.
בספטמבר 1943 חוסל גטו וילנה. גברים ונשים כשרים לעבודה נשלחו למחנות הריכוז באסטוניה והיתר נרצחו בפונאר ובמחנה ההשמדה סוביבור.
עם פרוץ הפוגרומים הראשונים נלקח בעלה של ברכה למחנה עבודה. ברכה וילדיה נשלחו למחנה עבודה בצפון גרמניה.
ברכה הופרדה מעל ילדיה: הבת בת השנתיים והבן בן החמש. הבת נפטרה במחנה מרעב ומחלות. הילד נשלח בידי הנאצים למחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו ויותר לא זכתה לראותו.
לקראת סוף המלחמה נשלחה ברכה למחנה הריכוז ברגן בלזן ושוחררה בידי הבריטים ב-15 באפריל 1945
ברכה הצליחה לשרוד את תקופת השואה היות ועבדה בבית החרושת לנשק.
בתקופת השואה איבדה ברכה את בעלה, הוריה ואחיה שהוכנסו לצריף עם קבוצת גברים מגטו סמרגון שליד וילנה, והועלו באש.
ברכה שהתה במחנה עקורים בפרנקפורט במשך שנתיים. במחנה פגשה את אחיותיה ושם הכירה את בעלה לעתיד.
בשנת 1946 נישאה ברכה למרדכי אורנשטיין ונולד להם בן.
בשנת 1948 עלתה המשפחה ממרסיי שבצרפת ארצה באניית המעפילים "גלילה".
לבני הזוג נולדו שני ילדים: יעקב - עובד בחברת היי טק, ורחל - סוכנת נסיעות.
הזוג זכה ליהנות מחמישה נכדים: אמיר, אופיר, ורד, הדס ואורית וכן מנין - עמית.
ברכה נפטרה בשנת 1996, יהי זכרה ברוך