אליעד שושנהנולדתי בשנת 1927 לחיה וליעקב רוזנברג בעיר טימישוורה שברומניה. אבי היה סוכן שנסע עם מרכולתו לערים סיגט, קלוז` ועוד ערים נוספות. הבית היה בעל צביון דתי. משפחתי מנתה עשרה ילדים: צבי, דוד, אליהו, מרדכי, ברכה , אסתר, חיים, אפרים, צירו ואני.
בשנת 1941 נכנסו הגרמנים לרומניה.
בתוך 24 שעות הוחרמו כל בתי העשירים בעיר. בכל בית הצטופפו עתה כ-2-3 משפחות שגרו יחדיו. גרו עמנו בני משפחה אמידה. אף החנויות נלקחו והועברו לרשות הגויים.
הגברים היהודים נשלחו למחנות כפייה לחפור שוחות. אבי עבד במחנה עבודה ושלחנו אליו חבילות. הנאצים הכו יהודים ואף בבתי הכנסת התעללו ביהודים. הרומנים קיבלנו כסף רב על מנת לגונן על חיינו.
עליית הנוער ארגנה בשנת 1944 קבוצות נוער לעלייה ארצה. השוחט המקומי זייף תעודות זהות שאפשרו לבני הנוער לנסוע ברכבת לבוקרשט.
בבוקרשט היו המרכז של עלייה ב`, תנועת השומר הצעיר, בית"ר והג`וינט פעלו למען העלייה. בדרך לא דרך הגענו לנמל קונסטנצה שבים השחור ושם המתינו לנו שלוש ספינות: "בולבול", "נפקורה" ו"מורינו".
אני עליתי על סיפון ספינת המסחר מורינו. הספינה הייתה דחוסה בצעירים. הפלגנו לנמל איסטנבול והגענו לשם כעבור יומיים וחצי. אנשי הצוות עמדו לנטוש את ספינתנו, אך חבורת הגברים איימה על חייהם בסכינים שלופות. השמועות היו שרוצים להטביע את כל שלוש הספינות והם חששו לחייהם. שבועיים שהינו בנמל כשבקושי יש לנו מים ומזון. לבסוף, מר גריפל מהג`וינט ארגן לנו נסיעה ברכבת מאיסטנבול לסוריה, לבנון עד עתלית.
באוגוסט 1944 הגענו ארצה ונודע לנו שהספינה בולבול עלתה על שרטון ואנשיה שהו 3-4 ימים בטורקיה עד שהגיעו לאיסטנבול והספינה נפקורה הוטבעה על כל אנשיה.
נשלחנו למוסדות עליית הנוער ולמדתי שם שנתיים. התגייסתי לשורות האצ"ל בידיעה שחייבים להלחם בבריטים וב"ספר הלבן" שמנעו עליית יהודים ופליטים מאירופה בתקופת השואה.
במלחמת השחרור שירַתי בעת המצור בירושלים יחד עם חבורת לוחמים. אחרי הכרזת המדינה בשנת 1948 נישאתי לחיים והמשכתי לשרת בהג"א בעוד בעלי בחזית.
למדתי ספרנות. עבדתי עשרים שנה בספריית גבעתיים והייתי אחראית חדר העיון. מתפקידי היה להכין ספרים הולמים לתלמידי בתי הספר בהתאם לדרישותיהם ובהתאם לנושאי עבודותיהם. חקרתי מסמכים העוסקים בתולדות ספינות ההעפלה. על פי המסמכים התברר לי שברית המועצות עקבה אחר שלוש הספינות מפני שחששו שנמצאים בהן מרגלים ועל כן הטביעו את נפקורה.
לבעלי ולי נולדו שלושה ילדים: מיכל - עובדת בביקורת מנהלית, אסתר - בחברת ביטוח, ורוני - מנהל עסק במקסיקו.
זכינו ליהנות מעשרה נכדים: יעל, עופר, אייל, רון, דן, ענת, יואב, עודד, ניר ונועם.
ביולי שנת 2001 עברתי להתגורר בהוד השרון בדיור המוגן "עד 120".