אפשטיין נתנאלנולדתי בשנת 1923 לבריינדל וליעקב בעיר סלבקוב שבפולין. בעיר חיו כ-1,000 יהודים. אבי עבד בבית חרושת לברזל של האחים שיין. הבית היה בעל צביון מסורתי. המשפחה מנתה שלושה ילדים: זלטה-דבורה, אברהם-משה ואני. למדתי בחדר ואחר כך למדתי שבע כיתות בבית הספר הפולני. עקב המצב הכלכלי הקשה עבדה אמי במכירת בגדים בשווקים ואני עבדתי במפעל לברזל.
ב-1 בספטמבר 1939 פרצה המלחמה וכעבור יומיים הגיעו הגרמנים לעיר. למחרת ברחנו מהעיר אבי ואני עם עוד עשרה בני משפחה. עברנו כ-40 ק"מ אך הגרמנים הגיעו לפנינו ואנו שבנו הביתה. הגרמנים ירו בנמלטים שהיו אחרינו והם נפלו למים. אמי מכרה ממתקים ובגדים לפולנים. אבי, שבמקצועו היה אופה, מכר לחמים בשוק השחור ואני עזרתי לו.

בשנת 1942 הוקם הגטו. נערכה סלקציה; אבי, אמי, אחותי ואחי נלקחו לבניין, ויותר לא ראיתי אותם בחיים. נלקחתי למחנה קינגרס-הוטא עם 100 ילדים והושמנו באורוות סוסים. נשלחנו למחנה גרוס סרנה וכל יום היינו צועדים 15 ק"מ לעבודה. רגליי כאבו והתנפחו. נשארתי במחנה שישה שבועות. סוחר גרמני בחר אנשי מקצוע למחנה אחר ואני הצטרפתי לקבוצה. הגענו לברסלאו והוכנסנו למחנה גרוס מסלוביץ` בו הייתי עד 1943. במחנה היו מחסניי נשק. פרקנו מהרכבות את השלל שהגיע מפולין וברית המועצות. אושפזתי בגלל רגליי ובאחד הימים הוחבאתי במחסן שבו היו אביזריי סקי. בערב הוברר לי שכל החולים נלקחו לאושוויץ. עבדתי בהעמסת מגלשיי סקי על הרכבת שהופנתה לברית המועצות. ב-1944 נשלחתי למחנה בונסלאו ועבדתי בבניין. נלקחתי למחנה הילדים לצריף מספר 4. עבדתי במכונות לעיבוד עצים בחברת הובר טלנט. את הסיגריות המרתי בלחם וכך לא הייתי רעב. היינו במחנה כאלף איש. ביום כיפור התיר האס-אס ליהודים להתפלל בצריף אחד, כעבור זמן פרצו את הדלת והכו בנו באכזריות בקתות הרובים. הייתי במחנה בונסלאו עד פברואר 1945. 500 מן האסירים עזבו את המחנה ואני בתוכם. בכל כפר שעברנו נעלמו יהודים רבים מן הקבוצה עד שהגרמנים הבחינו בכך, והחלו לירות במתחבאים באסם. המפקד ביקש להרגנו ברימונים ובסוף ביטל את ההוראה. הגענו למפעל לטילים בנורטהאוזן יחד עם חיילים גרמנים שערקו מהצבא הגרמני. נשלחנו למחנה ארליך שהיו בו רוסים ופולנים ובו היו משרפות. נצטווינו לנקות את מגרש הכדורגל. מטוסים אמריקאים הפציצו והרגו את אנשי האס-אס. נסענו ברכבת במשך ארבעה ימים, ובמרס 1945 הגענו לברגן בלזן. הוכנסנו לבלוק 67. שוחררו בידי הבריטים ב-15 באפריל 1945. השתקעתי בעיירה פירסטן פלד ברוק ועזרתי לעלייה ב` בנושא הבריחות.
בדצמבר 1948 עליתי ארצה מנמל מרסיי שבצרפת באנייה "נגבה". התגייסתי לצבא בבית ליד ועברתי לפרדס חנה לבית העולים.
בשנת 1951 נישאתי לרעייתי צפורה ונולדו לנו שלושה בנים: יעקב - שף בקיבוץ צובא ובבית מלון, חנוך - חי בארה"ב ומשה - מנהל בית דפוס בעפולה.
בארץ עבדתי 30 שנה יחד עם רעייתי וניהלנו מסעדה בהוד השרון.
זכינו ליהנות מ-7 נכדים: גריגורי, מיה, עמרי, עמית, עדי, שירה והדי.
זכיתי לאות "על"ה ול"אות ההגנה". תיעדתי את קורות חיי במוסד `יד ושם`.